פסק-דין בתיק עת"א 17281-11-11

בפנינו עתירה כנגד החלטת ועדת שחרורים מיוחדת   (להלן : "הוועדה") מיום 25.9.11 שדחתה את בקשת העותר לשחרר אותו על תנאי.

כללי

1.         העותר מרצה מאסר עולם ועונש מאסר של 10 שנים אשר מחציתו במצטבר ומחציתו בחופף, בגין עבירות של רצח אשתו, ניסיון להמית את גיסו, פציעתו של עובר אורח וגרימת נזק לרכוש בזדון.

בשנת 2004 נקצב עונשו של העותר ל- 30 שנות מאסר ובשנת 2009 נקצב עונשו ל- 28 שנות מאסר.

2.         העותר נישא למנוחה בשנת 1978  ונולדו להם שישה ילדים.  עקב חשדו, כי אשתו בוגדת בו , נקט העותר באמצעי מעקב שונים אחריה שהעלו חרס. כשבוע עובר לאירוע עזבה אשתו את ביתם המשותף וביום 20.2.91 הגיעה לביתם כדי למסור לעותר צו של בימ"ש לפיו עליו לעזוב את הבית. לאחר חילופי דברים נטל העותר מחדר השינה תת מקלע עוזי, טען אותו במחסנית, דרך אותו והכין אותו לירי אוטומטי. העותר ירה באשתו 3 כדורים ממרחק קצר והמיתה. לאחר מכן הוא יצא מהבית וירה לעבר רכבו של אחיה שהמתין בכניסה.

כתוצאה מכך נפגע האח קלות בתנוך אוזנו, ונער עובר אורח שהזדמן למקום נפגע מחדירת קליע לרגלו (ראה פסה"ד שצורפו כנספחים ג-ד לתגובת המשיב 2).

ההליכים שהתקיימו בעניינו של העותר בוועדה

1.         ביום 26.12.10 התכנסה הוועדה לדון בבקשת העותר בנוכחותו ובנוכחות בנותיו, שהביעו עמדתן החיובית בנוגע לשחרורו. ב"כ המשיב לא נכח עקב שביתת הפרקליטים (ראה נספח ג' לעתירה).

2.         ביום 29.12.10 החליטה הוועדה שלא לשחרר את העותר על תנאי שכן עדיין לא חל בו שינוי בולט וממשי ועדיין נשקפת ממנו מסוכנות (ראה נספח ד' לעתירה).

כנגד החלטה זו עתר העותר לבימ"ש שהחליט, במותב שחלקו אחר, על החזרת הדיון לוועדה כדי לבחון חוו"ד מעודכנות של מב"ן ושל ועדת אלמ"ב (ראה נספח ה' לעתירה).

3.         ביום 3.7.11 התכנסה הוועדה שוב לדון בעניינו של העותר והוחלט לדחות את הדיון כדי להעביר לועדת אלמ"ב  את חוות הדעת הפרטיות של הפסיכולוג נמרוד שני ושל הקרימינולוגית גב' בן צור אשר נתנו חוות דעת מטעם העותר. כמו כן הורתה הוועדה להעביר לוועדת אלמ"ב את כלל המסמכים שפורטו בחוות הדעת של גורמי הטיפול הפרטיים 

3.         ביום 25.9.11 קיימה הוועדה דיון נוסף בעניינו של העותר ובסופו דחתה את בקשת העותר לשחרור על תנאי.

בפני הוועדה היו מונחים תיקו המנהלי של העותר, מסמכי ההליך הפלילי,  ודו"חות שב"ס וגורמי הטיפול כמפורט להלן (ראה נספחים ט'-יב' לתגובת המשיב 2):

(א)      דו"ח מב"ן מיום 28.4.11 לפיו העותר הוא בעל הפרעת אישיות גבולית מומלץ להתייחס למאפייני אישיותו  בכל הקשור לשיחרורו המוקדם וכן מומלץ על המשך מעקב פסיכיאטרי.

(ב)       דו"ח מב"ן מיום 1.7.11 לפיו מדובר באסיר הסובל מהפרעת אישיות גבולית, אשר נחשבת ליותר קשה מבין הפרעות האישיות, ומתאפיינת בגלישות אפקטיביות ופסיכוטיות במצבי דחק. לעניין שחרורו המוקדם יש להתייחס למאפייני אישיותו.

(ג)       דו"ח סוציאלי מיום 31.8.11- ממנו עולה, כי מצבו הנפשי של העותר יציב, הוא הפסיק קבלת תרופות ומתפקד באופן תקין. בהתייחסו לעבירה הוא עומד על כך כי לא היה בכוונתו לפגוע באשתו.

הוא מתאר את המקרה באופן שבשיאה של מריבה החלו חילופי ירי בינו לבין אחיה של המנוחה, והיא נפגעה מכדור טועה ללא כל כוונה מצידו לפגוע בה. עוד נכתב כי קיים אצל העותר קושי לאינטרוספקציה ולהבנה של המצב הנפשי אשר הובילו אותו לביצוע העבירה, ולאור התנגדות ועדת אלמ"ב לשחרורו לא ניתן בשלב זה לקדם קבלת תוכנית רש"א לגביו.

(ד)       חוו"ד ועדת אלמ"ב מיום 1.9.11- ממנה עולה, כי למרות הטיפול שעבר העותר בכלא חלו שתי התדרדרויות משמעותיות במצבו הנפשי בשנת 2004 ובשנת 2008, אשר הצריכו את אשפוזו במב"ן. עוד צויין, כי עמדתו של העותר כלפי העבירה לא השתנתה במשך 19 שנים אותן הוא מרצה בכלא והיא נותרה בעייתית ומבטאת חוסר לקיחת אחריות ותובנה להתנהגותו בזמן ביצוע העבירה. לכן ועדת האלמ"ב לא ממליצה על שחרורו המוקדם של העותר.

4.         עוד היו בפני הוועדה חוות דעת שהוגשו מטעם העותר וצורפו כנספחים י'-יג' לעתירה, כדלהלן: